קיבוץ בארי

קיבוץ בארי נוסד במוצאי יום הכיפורים תש"ז (6 באוקטובר 1946), במסגרת עליית י"א הנקודות להתיישבות בנגב. ביום זה עלו על קרקעות הקק"ל בנגב 11 קיבוצים ומושבים, כאקט פוליטי במלחמה נגד חוקי "הספר הלבן" של ממשלת המנדט הבריטי, לקראת הקמת המדינה שבדרך. הקיבוץ, הקרוי על שם ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, הוקם על ידי קבוצת מייסדים שמנתה כמה עשרות גברים ונשים בגילאי 18- 20.

תחילה הוקם הישוב על אדמות נחאביר שעל גבול רצועת עזה, ובתום מלחמת השחרור העתיק הקיבוץ את מיקומו כ-3 ק"מ מזרחה, לשטח שאדמותיו ראויות יותר לעיבוד. באתר ההתיישבות המקורי בנחאביר, עדיין עומדים על תילם מגדל המים ובית הביטחון, שרידים למבני הישוב הראשונים.

בשנים הראשונות התבססה כלכלת הקיבוץ על עבודת חבריו מחוצה לו - במפעלי סדום, בנטיעת עצים ובסלילת כבישים ברחבי הארץ. בקיבוץ עצמו הוקמו ענפי חקלאות כגון רפת חליבה, מטעים ופלחה. דפוס בארי נוסד בשנת 1950.

במרוצת השנים, גדל הקיבוץ והפך לקהילה שיתופית גדולה, המספקת דיור, חינוך, שרותי בריאות ושרותים מוניציפאליים לכ-1,000 תושבים, כ-500 מהם חברי הקיבוץ.